מה עדיף? שיקום בבית חולים או בבית?

המחלים מאירוע מוחי יהיה באשפוז ראשוני כשבועיים בממוצע. לאחר האשפוז הראשוני ממשיך מסלול ההחלמה.כיום האפשרות לבחור את המשך מסלול ההחלמה הוא ממשי יותר, משום שבתהליך התייעלות שירותי הרפואה הולכות ונוצרות מסגרות טובות, המספקות שירותים מתאימים לשיקום בביתו של המחלים. הבחירה אם להמשיך את ההחלמה בבית או במחלקה שיקומית צריכה להתבסס על כמה נקודות.

א.      יש להניח, שאם ניתן, עדיף שיקום בבית על שיקום באשפוז תמיד. הנוחות האישית והמוטיבציה להחלים גבוהות הרבה יותר בבית מאשר באשפוז. החזרה לשגרה מהירה יותר, שכן תרגול פעולות היומיום נעשה בסביבה האמיתית שבה יהיה עליהן להתבצע.

ב.     קל ומהיר יותר לתרגל מעבר לשירותים בבית, הנמצאים במרחק מטרים ספורים מהמיטה, מאשר במחלקה בבית החולים, שם הם נמצאים לעיתים במרחק של עשרות מטרים ממיטת המחלים.

ג.      פעילות שעות הפנאי נעימה יותר בבית.

ד.     איכות החיים של בן המשפחה המטפל במחלים גבוהה יותר אם הוא נשאר בבית, ואינו צריך לנסוע מדי יום לבית החולים.

ה.     השיקום בבית מומלץ במיוחד לקשישים, שסבלו מירידה ביכולת הקוגנטיבית עוד לפני האירוע המוחי. עבורם השהות הממושכת   בבית חולים יכולה להיות הרת אסון. המתרחש במחלקה שיקומית הוא מעין סימולציה לצפוי לקרות בבית. דווקא משום כך יש בחוויה זו דרישה קוגנטיבית ניכרת. המחלים מתבקש להתנהג רגע אחד כחולה פסיבי, הממתין בסבלנות שיטפלו בו, ורגע אחר כמשתקם אקטיבי, המתרגל תפקודים יומיומיים והליכה. המעבר מתפקיד אחד למשנהו דורשים עירנות וצלילות. על המאושפז ללמוד להכיר מספר רב של מטפלים, חלקם יפעילו אותו וחלקם יטפלו בו, ועליו לפתח מערכת יחסים אישית עם כל אחד מהם. זהו תהליך מעייף הדורש מהמאושפז יותר מכפי שניתן לחשוב במבט ראשון. אם המחלים סובל גם מבעיות קודמות של שכחה וקשיי ריכוז, כפי שקורה לפעמים אצל הקשישים, הכרת הפנים החדשות ולימוד הנהלים החדשים יקשו עליו מאוד. התוצאה עלולה להיות הפוכה מזו שלשמה הוא הגיע למסגרת האשפוז. במקום להיטיב עמו, הופכת המסגרת לדבר מבלבל ומאיים, והמחלים מגיב באי-שקט ובחשדנות. אם במקום זאת הוא חוזר לביתו המוכר, הוא יכול לגייס את מלוא כוחותיו להחלמה ולהתגברות על הנכות, יתרון העולה על המחיר של היעדר צוות רפואי צמוד.

ו.      השיקום בבית אפשרי בתנאי שעומדים לרשות המחלים האמצעים הדרושים לכך. הצורך לקבל מספר מינימלי של טיפולים שיקומיים על ידי אנשי מקצוע, שלושה-ארבעה טיפולים בשבוע לפחות בשלבים הראשונים. כמו כן צריך להיות ביטוח רפואי אמין וזמין לכל בעיה שתתעורר. החשוב מכל הוא שיימצא בן משפחה, המוכן לקחת על עצמו את העומס של ניהול תוכנית שיקום כזו ואת האחריות הישירה למחלים. אותו בן משפחה, התומך העיקרי כפי שאנו מכנים אותו, יצטרך בסופו של דבר, למלא חלק מהתפקידים שהיו מתמלאים על ידי האחות בבית-החולים או בעזרת מטפל צמוד, ועליו להיות מוכן לכך.

ז.      ברור שאם במהלך השבועיים הראשונים שלאחר האירוע, כבר בשלב האשפוז הראשוני, התעוררו סיבוכים רפואיים, או שמצבו הנוירולוגי של המחלים לא היה יציב ולא היה במגמת החלמה כל הזמן, לא יהיה זה נכון להפנותו לביתו להמשיך הטיפול, אלא לשיקום באשפוז, כדי שימשיך לקבל את ההשגחה הרפואית הדרושה.

ניתן לסכם שהשיקום בבית מתאים בעיקר לשתי קבוצות מחלימים: אלו שמצבם קל דיו כדי לאפשר זאת, ואלו שסבלו עוד לפני האירוע מבעיות של שכחה ותפקוד לקוי, ויתקשו להתרגל לאשפוז ממושך וקשה כמו זה שבמחלקת השיקום.

 חזרה לעמוד קודם