שכיבה ממושכת במיטה

קיימים לעיתים קרובות תנאים אובייקטיבים, המחייבים את המחלים לשכיבה ממושכת במיטה, ויש להתמודד איתם. גם אם ידאג המחלים לבלות את מרבית שעות הבוקר בישיבה מחוץ למיטה, עדיין ממתינות שעות אחר-הצהריים והלילה, שבהן הוא ישכב. שכיבה במיטה, בתנאים של שיתוק או מוגבלות פיזית היא תורה שיש ללמוד אותה, ושמירה על כללים שונים היא חיונית להבטחת החלמה תקינה וללא סיבוכים.

שינוי תנוחה ומניעת פצעי לחץ

אדם בריא נוהג להחליף את תנוחתו בעת שנת הלילה באופן אוטומטי כמה עשרות פעמים, ובאופן רצוני בשעות הערנות. התנהגות זו עלולה להיפגע אחרי אירוע מוחי. עלינו לשים לב ולבדוק אם החולה מתנועע במיטה בכוחות עצמו. לכאורה, שיתוק ביד ורגל ימניות או שמאליות אינו צריך למנוע מלהתנועע במיטה לפי הנוחיות. אולם פגיעה מוחית קשה עלולה לגרום לחולה לאבד גם מיומנויות אלו. אפשר לבדוק זאת באמצעות בקשה מהחולה להסתובב לצדדים ולחזור לשכב על גבו. בדרך כלל היכולת להסתובב לצד הבריא נפגעת יותר מהיכולת להסתובב לצד המשותק. במקרים אלו תידרש עזרה של האחות ושל מי שמוכן לרכוש ידע זה במהירות, כדי לשנות את תנוחותיו של השוכב במיטה מדי 3-4 שעות. פעולה זו חיונית לא רק מסיבות מובנות של נוחיותו האישית של השוכב, אלא גם כדי למנוע התהוות פצעים על פני העור בנקודות מסוימות בגוף, שבהן משקל הגוף נשען על שטח גרמי. נקודות אלו משתנות לפי התנוחה , אך לא קשה לשער מהן:  בשכיבה על הגב מונח משקל גופנו על החלקים הבולטים של השכמות, על עצמות האגן ועל עצמות הקרסול; בשכיבה על הצד יתרכז המשקל על נקודות צדדיות של האגן ושל כף הרגל. שכבת העור, הנלחצת בין משטח המזרן והמשטח הגרמי של הנקודות האלו, יכולה לסבול לאחר כמה שעות, בגלל ההפרעה לזרימת הדם, ובעקבות כך עלולים להיווצר פצעי לחץ. לעיתים, במיוחד אצל חולי סוכרת או חולים במחלות ממושכות אחרות, די בפרק זמן קצר יותר כדי לגרום לנזק בעור. יש לזכור, שאנשים הסובלים מירידה בתחושה בעקבות האירוע המוחי, עלולים שלא להתלונן גם לאחר שכיבה ממושכת ללא תנועה, ועל המטפלים להיות ערניים לכך.

מיטה רטובה מכל סיבה שהיא ,היא גורם סיכון נוסף שיש למנוע, שכן העור הלח חשוף יותר לנזק כתוצאה מלחץ. המטרה היא למנוע את הופעתם של סימני אדמומיות על פני נקודות הלחץ בעור, כדי שלא להגיע למצב של פצע.

הטיפול בפצעים כאלו, אם נוצרו, אינו קל, ועדיף להימנע מהם בכל מחיר. שינויי התנוחה של המחלים שאיבד יכולת זו מטילים עומס לא מבוטל על עבודת הצוות הסיעודי, ואין כל סיבה שמשפחתו לא תיטול על עצמה חלק מעומס זה. אולם חשוב לשמור בקפדנות על תיאום בביצועם, כדי למנוע מצב שבו משפחה דואגת וצוות סיעודי מסור, הפועלים ללא תיאום, יגרמו למחלים לשכב שמונה שעות רצופות על אותו הצד.

כאשר ברור שהמחלים אינו מסוגל לשנות את תנוחתו במיטה בכוחות עצמו, ושהוא עלול להישאר באותה תנוחה זמן ממושך, נהוג להשכיבו על מזרן מיוחד, העשוי מספוג דמוי תבנית ביצים, או על מזרון המתמלא אויר במקומות שונים לסירוגין, כדי להפחית את הסכנה. חשוב לזכור להפסיק את השימוש במזרן כעבור כמה שבועות, כאשר המחלים רכש את יכולת התנועה במיטה, שכן באופן פרדוקסלי, מזרנים אלו מקשים על שינוי תנוחה רצוני.

תנוחות שכיבה מועדפות

בין אם שינוי התנוחות נעשה על ידי החולה בכוחות עצמו ובין אם הוא נעשה בעזרה, קיימת חשיבות רבה לאופן שבו שוכב החולה. באמצעות שימוש בכרים לתמיכת הגפיים ובאמצעות הנחת הגפיים עצמן במנחים מתאימים, ניתן להתחיל כבר בשלב זה של ההחלמה בתהליכים של החלמה מוטורית, שישפרו את סיכויי השיקום.

עדיפה שכיבה על הצד על פני שכיבה על הגב. הסיבה לכך היא שבשכיבה על הגב אנו נוטים לכווץ את שרירי הגב, ואצל חולה לאחר אירוע מוחי נטייה זו עלולה להיות מוגזמת במיוחד, ולהקשות עליו מאוחר יותר את הישיבה ואת העמידה. אם בכל זאת שוכב החולה על גבו חלק מהזמן, חשוב להניח כרית מתחת לברכיו, כדי להחזיק את הרגליים בכיפוף קל. חשוב גם למנוע מן הזרוע המשותקת לגלוש לאחור מחוץ למפרק הכתף באמצעות הנחת כרית מיוחדת מתחת לכתף המשותקת. כרית נוספת תשמש כדי להניח עליה את היד המשותקת, כך שהיא מושטת וכף היד פונה כלפי מטה, מעל לגובה הלב. באמצעות הבדל הגובה בין היד המשותקת ליתר הגוף אנו מקלים את החזר הנוזלים, הדם ונוזל הלימפה ממנה אל הגוף. הקפדה על אמצעים אלה בזמן שכיבה על הגב תתרום למהלך ההחלמה הטבעי, ואי-אפשר להפריז בהדגשת חשיבותן.

גם שכיבה על הצד דורשת הקפדה על כמה פרטים. יש להבחין בין שכיבה על הצד הבריא לבין שכיבה על הצד המשותק.

בעת שכיבה על הצד החולה יש להניח כרית בין הרגליים בגובה הברכיים ויש ליישר את היד המשותקת הנמצאת בחלקו התחתון של הגוף, הישר קדימה. בעת שכיבה על הצד הבריא נשמור על אותן תנוחות של היד המשותקת הישרה, אולם נזדקק לכרית נוספת כדי להחזיקה מוגבהת, כרית שתונח לפני החזה. הכרית בין שתי הרגליים מונעת מהירך החלשה לפנות מטה ופנימה. הרגל המשותקת, בין אם היא התחתונה או העליונה, צריכה להימצא בכיפוף קל של הברך. מטרת ההשכבה בתנוחות אלו היא לעודד תבניות תנועה רצויות ולעכב תבניות תנועה בלתי רצויות המובילות לכיווצי שרירים כואבים.

 חזרה לעמוד קודם