הערות כלליות בקשר לטיפול המקצועי באפזיה

הנפגעים מאפזיה יטופלו על ידי קלנאי/ת תקשורת. אין לנו כיום עדות מדעית ברורה ליעילותו של טיפול כזה,  אך מניסיונה של ד"ר יהודית לוטבק הוא חשוב וישנן תוצאות לא רק בשיפור התקשורת אלא בעיקר בתחום ההדרכה והורדת התסכול והמתח שנוצר בין בני המשפחה והמחלים. במרבית המחלקות השיקומיות. הטיפול מבוסס על תרגול ההיגוי, החל מהברות פשוטות וכלה במילים ובמשפטים.

ישנן שתי גישות עקרוניות לתרגילים אלו. האחת גורסת שיש לבנות מחדש את המרכיבים הפשוטים ביותר של השפה, ולהמשיך וללמד אותה כביכול מחדש. הגישה השנייה גורסת כי אצל נפגעי האפזיה לא השפה אובדת, אלא הנגישות אל מאגרי הידע של השפה. ולכן, באמצעות תרגילים שונים ניתן למצוא דרכי גישה אלטרנטיביות, שישחררו את היכולת להשתמש במילים.

מעבר לתרגול עצמו, אין כל ספק בחשיבות ההערכה המפורטת של הבעיה על ידי קלינאי/ת התקשורת. לשפה יש כמה ערוצים, ורק על ידי בדיקה מפורטת מאוד ומקצועית ניתן להתרשם מכולם. למשל, יש לבדוק את היכולת השמורה בשפה הכתובה. אמנם גם זו נפגעת בדרך כלל כאשר נפגעת השפה המדוברת, אך לעיתים הנזק בערוץ זה קטן יותר. במקרים כאלו נמצא אצל הנפגעים יכולת לקרוא משפטים, שאותם הוא מתקשה לבטא באופן עצמאי (ספונטני). חשוב לנצל יכולת זו, למשל: באמצעות תרגול קריאה של כותרות העיתון וחזרה על המשפטים עצמם.

כמו בשטחים אחרים של השיקום, גם בשטח זה צריך לנצל כל אפשרות לעבודה עצמית, וצריך להתייחס אל שעת הטיפול הקצרה כאל הדרכה, שבעקבותיה באה עבודה עצמית. יש להשתמש בחוברות לימוד שקלינאי/ת התקשורת ת/ימליץ, כדי לתרגל כתיבה וקריאה אצל הנפגעים בתקשורתם. השילוב של תמונות עם מלים כתובות באותיות גדולות וברורות עוזר לעורר את הזיכרון המילולי ולתרגל את המלל ואת ההבנה.

קיימת שיטה מעניינת לתרגול השפה, המנצלת את המנגינה כדי לבטא את המילים. ההיגיון מאחורי שיטה זו מתבסס על העובדה, שהזיכרון הקצבי והניגוני שלנו נמצא בחלקו במוח הימני שלא נפגע, ובאמצעות המהום מנגינה של שיר ידוע ניתן "להגיע" אל המילים שלו. לעיתים ניתן להיעזר בשיטה זו, וכדאי לנסות להשמיע לנפגעים השתקת (האפזיה) שירים פשוטים אך מוכרים להם (ניתן להשתמש בווקמן לשם כך). לאחר מכן רצוי לנסות לשיר אותם ביחד עם אחד/ת מבני המשפחה. התוצאות מהוות לפעמים הפתעה נעימה לכל המעורבים, ובמיוחד למטופלים.

תרגילי ההיגוי שניתנים על ידי קלינאי/ת התקשורת מופנים לבעיות הקשות ביותר של הנפגעים ומבוססים על הערכתו המשתנה מטיפול לטיפול. לאחר תדרוך קצר יכולים גם בני המשפחה וידידים הקרובים ביותר, לתרגל עם הנפגעים את תרגילי ההיגוי הכלליים. בניגוד לתרגול הגופני, שם תרגול ללא הדרכה או תרגול בלתי מקצועי עלולים להזיק במקום להועיל, הרי שבתחום הטיפול התפיסתי-חשיבתי (קוגנטיבי) והטיפול בשפה בכלל זה, לא קיימת סכנה כזו. מותר לבני משפחה לתרגל את המחלימים. כלל הזהירות היחיד שיש להקפיד עליו הוא לא להגזים, כדי שלא לגרום לעייפות, למתח ולבלבול.

אסור לשכוח את המטרה המעשית לפעולות אלו, והיא שיפור התקשורת. אמנם לנפגעים חשוב להחזיר לעצמם את הכושר להשתמש בשפה, אך מבחינת המהלך היעיל של תהליך השיקום חשוב לנו מאוד לבסס מוקדם ככל האפשר ערוצי תקשורת חליפיים (אלטרנטיביים) בד בבד עם הדיבור והשפה-לוחות תקשורת באתר של ד"ר יהודית לוטבק. התקשורת המילולית נעזרת כידוע בסימנים בלתי מילוליים רבים, ואצל האדם חסר השפה צריכים אלו לתפוס מקום ראשון.

ראשית יש לוודא את אמינותם של סימני ה"כן" וה"לא". לעתים משתמשים בהם הסובלים משתקת (אפזיה) באופן נכון ולעיתים לא, ויש לוודא זאת, כדי למנוע אכזבות בהמשך. קלינאי תקשורת יכולים לעבוד על שיפור האמינות של המענים הלא מילוליים האלו במשך כמה טיפולים.

במקרים של שתקת כוללנית (אפזיה גלובלית) נוהגים להשתמש בלוח ציורים, המכיל תרשימים או צילומים של אנשים וחפצים בעלי חשיבות לנפגע. ציורים של כוס, אחות, רופא, מטה או מושב אסלה יכולים לשמש את הנפגע כדי להצביע עליהם כאשר הוא נזקק להם לוחות תקשורת. גם השימוש בלוח ציורים אינו מיושם באופן מיידי, ולעיתים יש צורך בשעות רבות של אימון, כדי לשכנע את הנפגעים להשתמש בהם, אך המאמץ כדאי. יש ולוח הציור יחד עם דיבור מהווים עבור הסובלים משתקת (אפזיה) בדומה להליכון עבור הסובלים מקשיי הליכה עקב שיתוק פלג גוף אחד (המיפלגיה), הודאה בליקוי ובנכות, ומסיבה זו, כמו גם בגלל דרגת המופשטות והתחכום הגבוהה יחסית הכרוכה בשימוש באביזר כזה, הם אינם ממהרים להשתמש בו. הבעיה היא שללא אמצעי תקשורת יעילים לגבי צרכיהם הבסיסים שלהם במחלקה, צפויים הסובלים מהפרעות בתקשורת (אפזיה) לסבול מהתפרצויות קשות של תסכול וזעם,התפרצויות בכי וקריאות רמות.  התנהגות זו מעבירה לסביבה מסר ברור של כעס  וסבל, אך אין בה כדי לעזור. למשפחות הנפגעים, שזו להם הפגישה הראשונה עם התנהגות כזו, זוהי חוויה קשה במיוחד. משום כך חשוב כל כך לבסס את ערוצי התקשורת האלטרנטיביים מוקדם ככל האפשר, ולהכריח את הסביבה, משפחה וצוות, להשתמש בהם יחד עם הניסיון לדבר, תוך הקפדה על שימוש מדויק באותם סימונים מוסכמים מצד כולם.

אם השימוש בלוח ציורים אינו מצליח בשום אופן, יש לנסות את השימוש באביזרים של ממש. צלצול בפעמון יד קטן, המונח על השולחן בכיסא הגלגלים, יכול לשמש כסימן מוסכם לקריאה לאחות. בתיק בד שייתלה בצידי הכיסא ניתן להניח כמה אביזרים שימושיים. כוס (רצוי כוס פרטית מהבית) יכולה לסמן את הרצון לשתות, נפנוף בנייר טואלט יכול להסביר באופן שאינו משתמע לשני פנים את רצון החולה.  אך חשוב לציין שאם הסובלים משתקת סובלים מ"אפרקסיה" אז יתקשו מאד או לא יצליחו להשתמש באביזרי התקשורת החלופית דווקא בגלל שהפגיעה המוחית גורמת לקצר מוחי כאשר רוצים במיוחד להצביע על תמונות או לצלצל בפעמון כשם שקורה בשעה שרוצים לדבר אך באופן טבעי ידברו.

תמונות של בני המשפחה חשובות לא רק כדי לסמן את הרצון לשוחח עם אחד/ת מהם, אלא גם כדי לשמור על קשר והכרת הסביבה (האוריינטציה) ועל קור הרוח, שלעיתים יחסרו לנפגעים.

" דפי תקשורת הדרכה"

לוחות תקשורת