פעילות בשעות הפנאי

          הפעילות העיקרית שלל המחלים מאירוע מוחי הוא ניסיונו להשתקם ולחזור לעצמאות מרבית, בגבולות הנכות הקבועה שאולי תיוותר אצלו. תהליך השיקום יתרכז תחילה בהשגת עצמאות פעולות שקראנו להן הפעולות היומיומיות: לקום ולהתלבש, להגיע לשירותים ולאמבטיה ולשרת את עצמו באופן בטיחותי ויעיל; לנייד את עצמו, ברגל או בכיסא גלגלים, בעזרת מקל או בעזרת הליכון, בתוך הבית ואחר כך בטיולים קצרים מחוצה לו. כאשר אדם מוצא עצמו שוכב במיטת בית-החולים, מחצית גופו אינה נענית לפקודותיו והפעולות הבסיסיות ביותר כמו להסתובב במיטה או להושיט יד אל הארונית הסמוכה למיטה אינן מובנות מאליהן וכרוכות במאמץ – עלול ההישג של העצמאות בחיי היומיום להיראות כמטרה רחוקה ובלתי אפשרית. ההדרכה של אנשי הצוות השיקומי עשויה להיראות כאיתותים המגיעים מחוף מבטחים רחוק. היכולת לשתף פעולה בטיפולים השונים היא מוגבלת בהתחלה, וכל טיפול מסתיים בתחושת עייפות קשה. אין ספק שההשתקמות עומדת לדרוש את כל הכוחות הנפשיים והפיזיים שניתן לגייס, כדי לשחות בחזרה לחוף מבטחים – לעצמאות – שממנו מאותתים בני המשפחה והצוות המטפל.

          אדם המחלים ממחלה קשה כמו אירוע מוחי ועסוק בשיקומו האישי מתקשה למצוא את הטעם בעיסוק בפעילויות שאינן קשורות באופן ישיר וברור להשגת מטרות אלו. הוא חושש שהעיסוק בפעילויות אחרות יגזול משאבים מיכולתו להתמודד עם האתגרים של הטיפול השיקומי, ולכן הוא משהה כל פעילות אחרת עד לשלב מאוחר יותר בהחלמה. לעיתים קרובות יהיו פעילויות יומיומיות, כמו קריאת עיתון או שמיעת רדיו, נטולות טעם בעיניו, והוא יטען שאינו יכול ליהנות מהן כפי שנהנה מהן לפני שחלה. תחושת האובדן והכעס שמלוות את החולה לאחר האירוע ממלאות עד תום את כל ישותו, ואין לו רצון או צורך להתעניין בנושאים שאינם נוגעים ישירות למצבו.

דווקא משום כך הופכת היכולת לעסוק בפעילויות פנאי כבר בשבועות הראשונים להחלמה, לאחד האתגרים החשובים ביותר במסגרת רכישת העצמאות והשליטה המחודשת על החיים. היכולת לעסוק בפעילויות פנאי תוך שכיבה במיטה או ישיבה בכיסא גלגלים מבטאת את הצלחתו של המשתקם למצוא את הקשר בין מצבו הנוכחי למצבו שלפני האירוע. ההצלחה למצוא עניין בקריאת עיתון או בצפייה בטלוויזיה היא הצלחה להתגבר על ההלם הראשוני מהאירוע, להתבונן על המתרחש מסביב ולצעוד קדימה. העניין שמגלה המחלים הקשיש בנכד המבקר אותו או היכולת לפתוח בשיחה עם שכנו מסמנים באופן ברור שהוא בדרך להחלמה. גם אם בסופו של תהליך השיקום יוותרו פעולות לא מעטות שבהן הוא יזדקק לעזרה במידה זו או אחרת, תשמש היכולת שלו למלא את שעות הפנאי כהוכחה לכך שגם במגבלות הנכות יש לחיים האלו איכות וטעם. דווקא במצב שבו מוגבל החופש הפיזי, יש חשיבות רבה לחופש המנטלי למלא את שעות הפנאי .

חשוב להשאיר בידי המחלים את הזכות ואת החובה לבחור את הדרך שבה הוא רוצה למלא את שעות הפנאי שלו. אפשר להזכיר לו פעילויות שעניינו אותו בעבר: "מה אתה רוצה לעשות עכשיו, לראות חדשות או לטייל בחוץ?" בשלב מאוחר יותר כדאי לתכנן ביחד פעילות למשך שבוע, לתכנן ביקורים של בני המשפחה. אפשר לקרוא עיתון או לשמוע תוכנית רדיו ביחד ולקבל החלטות בנושאים העומדים על הפרק.

ביקורי המשפחה הן העיסוק המקובל ביותר לשעות הפנאי . צריך לתכנן אותם באופן כזה, שהמחלים יטול חלק פעיל בביקור. עודף מבקרים רועשים הוא ערובה לכך שהוא ישב מסוגר בעצמו,  ממתין בסבלנות שילכו הביתה. לעומת זאת, ביקור של נכד צעיר הוא לפעמים הזדמנות ראשונה לראות קרן אור על פניו.

המשחק במשחקי קופסה למיניהם מוגבל אצל מרביתנו לשנות הילדות. חלקנו ימשיך בכך גם בבגרותו, במשחקים כמו קלפים, שש-בש, דמקה ושחמט. כעת, כאשר נכפתה על המחלים שכיבה ממושכת, חשוב לחזור לצורת בילוי זו. חולה הסובל מהזנחת צד ילמד לשים לב למתרחש בצידו הימני של לוח המשחק, וכך יזכה בשעות יקרות של תרגול קוגנטיבי. חולה הסובל מהפרעות שפה יעסוק בפעולות משחק הדורשות שימוש אוטומטי במילים, וחולה הסובל מהפרעות בקואורדינציה ירכוש באמצעות המשחקים מיומנויות מוטוריות אבודות, שאותן ינסה ליישם אחר כך במטלות מעשיות יותר.

ההנאה של ילדים ממשחקי הקופסה נובעת מהחופש שהם מעניקים לתכנן פעולות וליישמן מבלי לשאת באחריות כבדה במקרה של כישלון. אלו הם גם הצרכים של המחלים מאירוע מוחי בשעות הפנאי שלו.  גם אם חוקי המשחק אינם נשמרים בקפדנות בהתחלה, אסור להניח למבוכה כתוצאה מטעויות להרתיע מלהמשיך במשחק.

 חזרה לעמוד קודם