כללים לשיפור הדיסארטריה

לאדם הסובל מבעיות תאום שרירים (דיסארטריה) חשוב מאד שיהיה חשוף לקבוצה קטנה  2-3 אנשים בעת השיחה, ובעיקר שלא יקרה שמדברים ביניהם ללא שמשתפים את המתקשה לדבר.

האווירה צריכה להיות שקטה ונינוחה שתקל על המתקשים לדבר או להגביר את קולם ושנאזין להם.  ניתן לשאול שאלות מנחות כדי להתרגל לצורת הדיבור הקשה להבנה ובכך נעזור לנו ולהם לתקשר.  

מצד המתקשים בהבעה נבקש שימנעו מלדבר בסביבה רועשת. כי כשהדבור קשה להבנה, צריך גם להקל על המאזין בכך שמשוחחים בסביבה שקטה.

נשתדל לדבר פנים אל פנים ולמקם עצמנו כך שוכל למקד את תשומת הלב ולהאזין. כשמסתכלים על השפתיים קל יותר להבין את הדובר.

לפני שניגשים לנושא העיקרי שברצוננו להעביר, יקל אם ניתן למאזין רמז על מה הולכים לדבר. כך, שכאשר מגיעים לנקודה החשובה מבחינתנו אפשר יהיה לחשוב על מה מדובר  "לנחש" מה אומר הזולת גם אם קשה להבין את הנאמר.

במקרה הגרוע ביותר, ניתן לשאת פנקס ועפרון כדי שנוכל להשתמש בהם למקרה ואין מבינים בדרך אחרת. ניתן גם לשלב את הדבור עם ציור או מילה שיהפכו את השיחה למובנת.

החשוב ביותר:

          א. לדבר כמה שיותר בקול רם ואפילו לצעוק,  דבר המאלץ              נשיפה מבלי ששמנו לב.     

ב.     לדבר לאט - כאשר אומרים כל מילה לחוד עם הדגשת כל האותיות במילה ובעיקר את האותיות הסופיות מבלי לבלוע חלקי הברות או מילים.

     ג.      בעת שכותבים יש להקריא את שכתבנו ולא לוותר בשום אופן על הדיבור.  ככל שנדבר יותר ובהדגשה, כן יחול השיפור.  

" דפי תקשורת הדרכה"

 חזרה לעמוד קודם