כללים בתקשורת עם המחלים מאפזיה

על מנת לעזור לבן המשפחה לתקשר עם קרובו הסובל מ"שתקת" (אפזיה). בראש ובראשונה יש לזכור, שהן צוות השיקום והן המשפחה זקוקים לאמצעים להתמודד עם בעיית התקשורת שנפגעה, ויש למצוא דרכים להעביר מסרים לאדם הסובל מ"שתקת" (אפזיה) ולהבין את בקשותיו ואת מצוקותיו. תקשורת אינה חייבת להיות מילולית. גם סימני ידיים והבעות פנים, כמו גם שימוש בציורים, הם תקשורת.

ישנם כמה דברים שחשוב לזכור בבואנו לשוחח עם אדם הסובל מ"שתקת" (אפזיה). ראשית, הבעיה אינה רק בהבנה או רק בדיבור, אלא בשניהם, אם כי לפעמים היבט אחד של התקשורת נפגע הרבה יותר מהאחר, ואנו מציינים זאת. כך שכאשר אנו משוחחים עם הסובלים מ"שתקת הבעתית" (אפזיה מוטורית) המתקשים לדבר או לכתוב, עלינו לזכור שגם הבנתם עלולה להיות פגועה, אם כי באופן קשה פחות. הסובלים מ"שתקת הבנתית" (אפזיה סנסורית) שאיבדו את כושר הבנתם, יכולים עדיין להגיד מילים או שיבושי מילים ולהתנהג כאילו הכול כשורה. לעיתים צריך להזהיר את בני המשפחה שעל אף שיקיריהם מהנהנים בראשם ומביעים בעיניהם הבנה כלפי הנאמר, קרוב לוודאי שאין זה כך.

משמעות הדבר איננה בשום פנים ואופן שעליהם להפסיק לדבר אליהם. ההיפך הוא הנכון. אלא שעליהם לפנות במשפטים קצרים וענייניים, ולהמתין זמן רב בין מסר למסר. צריך להגביל את השיחה לנושאים מוחשיים ועכשוויים (קונקרטיים) ככל האפשר, ולהימנע מלעסוק בנושאים מסובכים ובעלי תוכן מופשט. דוגמה לשיחה שכזו (קונקרטית) היא שיחה על ארוחת הערב  או על התנאים במחלקה. משפט פשוט יהיה משפט שבו הנושא והפועל באים ברצף זה אחר זה, בלי להוסיף תארים ומושאים ביניהם. כאשר רוצים לבדוק את כושר הבנתם, מבקשים מהם לבצע הוראות פשוטות כמו, להצביע על הדלת. שלב אחר שלב מוסיפים להוראה גורמים נוספים. לעיתים קרובות אנו מגלים, שגם אם הסובל מ"שתקת" (אפזיה) יכול לבצע כל הוראה לחוד באופן מושלם (להצביע על הדלת, להצביע על החלון ולהצביע על המיטה) הם מתקשים לבצע כמה הוראות רצופות . כלומר ברגע שהמשפט נעשה ארוך מדי, ומכיל יותר ממסר אחד או שניים, קשה להם להבינו, בגלל הפגיעה בזיכרון המילולי שלו.

לכן, ניתן וחשוב ביותר לנהל שיחה עם המחלים הסובל מ"שתקת" (אפזיה), אך הדוברים צריכים להגביל את עצמם למשפטים קצרים ופשוטים, ונושאי השיחה צריכים להתבסס על החוויות היומיומיות, ולהימנע מנושאים מורכבים יותר בשלב הראשון.

אנשים הסובלים מ"שתקת" (אפזיה) המבינים הוראות פשוטות סובלים מהפרעת תקשורת בעוצמה קלה עד בינונית. לעיתים הבעיה קשה יותר, ואין כל סימן להבנה . משמעות הדבר היא שבבדיקה הרפואית השגרתית (הפורמלית), בדיקה שהיא מעצם טִבעה מבוססת על רמה גבוהה של הפשטה ועובדתיות (אובייקטיביות), אנו נאלצים לסכם את הנבדק כסובל מ"שתקת כוללנית" (אפזיה גלובלית) קשה. דווקא במצבים קשים אלו, כאשר לצוות יש מעט מאוד הצלחה לתקשר עימם, משפרת משפחת המחלים את ההערכה. הסיבה לכך טמונה בחשיבות הרבה שקיימת להכרות החולים את הדוברים איתם, ולעובדה שנושאי השיחה של בן משפחה הם בדרך כלל אישיים יותר ובעלי משמעות גדולה יותר עבורם מאשר הבדיקה - חסרת ההקשר המתבצעת על ידי הרופא. התוצאה היא שלעיתים קרובות אנו מגלים בעזרתו של בן/בת משפחה עירני/ת, שהחולה הקשה מסוגל בכל זאת לתקשר בכמה נושאים פשוטים ואישיים, אך זה כאמור בתנאי שהדובר/ת  מוכר/ת לחולה היטב.

המסר הוא אם כן, שבמקרים הקלים של "שתקת" (אפזיה) צריך להביא בחשבון את האפשרות שההפרעה בתקשורת היא מעט קשה יותר מהרושם הראשוני, ואין להכביד על הנפגעים בשיחות מורכבות. לעומת זאת, במקרים הקשים הנזק לעולם אינו מוחלט, וניתן כמעט תמיד למצוא נושאים אינטימיים שסביבם אפשר לתקשר.

 חזרה לעמוד קודם