אירוע מוחי

    אירוע מוחי או שבץ מוחי הוא מצב של הפרעה פתאומית באחד מתפקודי הגוף, כתוצאה מאי סדירות באספקת הדם למוח. כתוצאה מכך לרקמת המוח מאגרי חמצן וסוכר מוגבלים, (פעילותה התקינה צורכת כמויות ניכרות של חומרים אלו). לאחר הפרעה של כעשר שניות בזרימת הדם מתחילים תאי המוח להראות סימנים של תפקוד לקוי. לאחר כשלושים דקות של הפרעה באספקת החומרים עתירי האנרגיה עלולים סימנים אלו להפוך לנזק בלתי הפיך ברקמה המוחית, נזק שאותו נכנה אוטם מוחי.
  מבחינים בשלושה סוגים עיקריים של אירוע מוחי: 

אירוע טרומבוטי

  אירוע אמבולי

 שטף דם

הגורמים לאירוע מוחי והדרכים למנוע אותו
    אף על פי שאירוע מוחי מתרחש באופן חריף, אנו עוסקים למעשה במחלה כרונית שיש לה מהלך שקט, לעיתים ממושך מאוד, לפני שמתרחש האירוע הפתאומי. מבלי להיכנס למנגנונים הביולוגים שבהם מתרחש אירוע מוחי, חשוב לדעת שישנם כמה גורמים, שאותם נכנה גורמי סיכון, הקשורים בהתרחשותו של אירוע כזה. נוכחותם במשך שנים רבות היא שמאיצה את התהליכים הטרשתיים בכלי הדם המוחים, תהליכים הגורמים בסופו של דבר להיווצרות קריש ולאירוע המוחי. קיומם הבו זמני של כמה גורמי סיכון אצל אותו אדם מגביר את הסיכון ללקות באירוע מוחי. אם חלה בשנים האחרונות ירידה קלה בשכיחות המחלה, אין ספק שהיא נובעת מזיהויים של גורמי הסיכון האלו ומהטיפול המוקדם בהם. ארגון השבץ האמריקאי מפרסם מדי תקופה המלצות בקשר לגורמים כאלו ולטיפול המונע בשבץ.

      בין הגורמים האלו צריך למנות יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת, מחלות לב (כולל פרפור פרוזדורים ואי ספיקת לב) ,עודף משקל, עישון (כולל עישון פסיבי) , הפרעות במערכת התקרשות הדם ואירועים מוחיים מוקדמים. ישנם גם מצבים רפואיים שונים הידועים כסמנים לסכון גבוה לשבץ, כמו למשל ערכים גבוהים של הומוציסטאין.   בעיה רפואית נוספת שנמצאה בעלת סכון מוגבר לפתח שבץ מוחי היא התסמונת המטבולית - שילוב של בעיות הכולל עודף משקל אבדומינלי, טריגליצרידים גבוהים, כולסטרול LDL (הכולסטרול "הטוב") בערכים נמוכים, יתר לחץ דם, תנגודת גבוהה לאינסולין (המובילה לסוכרת) וערכים גבוהים של פיברינוגן וCRP בדם. עוד צעדים חשובים למניעת שבץ כוללים הגברת הפעילות הגופנית, מניעת שתיית אלכוהול מוגברת (מקסימום שתי כוסיות ליום) , מניעת עישון בנשים הנוטלות גלולות או הורמונים בתקופת הבלות (או מניעת גלולות אצל נשים מעשנות או עם הסטוריה של קרישים) ומניעת שימוש בסמים אסורים. גם תופעת הפסקות נשימה בשינה (דום נשימה) נמצא קשר עם שכיחות מוגברת של שבץ מוחי.
      גם למחלות זיהומיות כלליות יש תפקיד בגרימת שבץ מוחי אם כי המנגנון שבו זה קורה עדיין נמצא בברור. באופן כללי סביר שכתוצאה מהחלשות הגוף ומנגנוני החיסון שלו יש גם הפרעה במנגנוני הקרישה ובוודאי נוצר חוסר איזון אצל אנשים הסובלים ממחלות כרוניות כמו סוכרת ויתר לחץ דם. לכן, מומלץ  על פעולות הגנתיות כמו חיסון לשפעת בתחילת החורף אצל האוכלוסייה המבוגרת. בכל מיקרה, הטיפול המונע אחרי שבץ ראשון חיוני כדי למנוע שבץ חוזר.
    לאחרונה פורסם מחקר שבדק האם טיפול כירופרקטי לצוואר יכול לגרום לשבץ מוחי. התוצאות הראו שאכן טיפול פיזיקאלי כזה הכולל מניפולציה של עמוד השדרה הצווארי דרכו עוברים כלי דם חשובים אל המוח עלול להגדיל את הסיכון לאירוע מוחי. הסכנה אינה גדולה מאוד אולם בכל זאת בהתחשב בתוצאות הרות האסון של שבץ יש מקום להמליץ למי שעבר שבץ להימנע מטיפולים כאלו.  
     מחקר מעקב רחב ממדים שפורסם לאחרונה מצא שבערך 15% מהאנשים שעברו שבץ עוברים שבץ חוזר במשך תקופת מעקב של שש שנים. 
      למין החולה אין חשיבות בגרימת אירוע מוחי אולם לאחרונה פורסמו נתונים המצביעים על כך שאירוע מוחי אצל נשים מסתמן באופן חמור יותר מאשר אצל גברים. אחת מכל 6 נשים באוכלוסייה הכללית נפטרת משבץ מוחי וכשהוא מופיע בנשים הוא נוטה להופיע בגיל מתקדם יותר ובאופן חמור יותר מאשר אצל הגברים. נובעת מכך ההמלצה לנשים שלא להזניח טיפול בגורמי סיכון כמו יתר לחץ דם או פרפור פרוזדורים ולאחרונה הוספה גם ההמלצה לטיפול מונע באספירין אצל נשים מבוגרות. אצל גברים המלצה לטיפול מונע באספירין למניעת שבץ אינה מוכחת אבל היא קיימת כטיפול  מונע למניעת מחלות לב אצל גברים בסיכון גבוה לפתח אותן.

     השימוש בסטטינים - תרופות המורידות רמת השומנים בדם - הומלץ לאחרונה גם אצל חולים עם גורמי סיכון אחרים לשבץ כגון סוכרת.  

הסתמנויות טיפוסיות של אירוע מוחי
      חלק גדול מפעילויות המוח מנוהל בצד ההפוך לצד הגוף ,כך נוצרות לפי אזורי אספקת הדם של כלי הדם השונים תסמונות טיפוסיות שונות.  בדף אחר ניתן למצוא הסבר מפורט יותר של מבנה המוח וכלי הדם בתוכו כדי להבין כיצד נוצרות ההסתמנויות השונות של אירוע מוחי. בדף זה נסתפק בהסבר קצר.
     ההסתמנות השכיחה באירוע מוחי היא התסמונת ההמיפלגית שבה נפגעים שרירי הפנים, היד והרגל באותו הצד של הגוף לעיתים גם עם ירידת בתחושה או עיוורון של חצי משדה הראייה באותו הצד. כאשר נפגע המוח השמאלי נפגעים בשליש מהמקרים גם תפקודי השפה שלנו שכן שם נמצא המנגנון המאפשר את השימוש שלנו בשפה האנושית וההסתמנות תהיה של מאין בלבול מלווה אי הבנה או קושי לדבר, תופעות המוכרות במונח הלועזי אפזיה. כאשר נפגע חצי המוח הימני נפגעים בשליש המקרים גם היבטים של התפיסה הראייתית והמרחבית שלנו וההסתמנות תהיה של בלבול על רקע אי שימת לב למתרחש בצד השמאלי שלנו, תופעה הנקראת הזנחת צד. סימנים שכיחים אחרים של אירוע מוחי יכולים להיות ממקור של כלי דם הנמצאים בגזע המוח והם כוללים הפרעה פתאומית בהליכה כתוצאה משווי משקל לא יציב הגורם לסחרחורות מלווה הפרעות בקואורדינציה, בתנועות העיניים, או ובפעילות שרירי הבליעה והלשון. כאב ראש עז, ללא סיבה, אינו שכיח אך יכול גם הוא להיות סימן מקדים לאירוע מוחי מתקרב.
    למעשה טווח ההסתמנות של אירוע מוחי רחב מאוד והמחלה יכולה לפגוע בנו באופן קל ביותר המהווה רק איתות של אזהרה או באופן קשה מאוד המותיר אותנו תלויים בזולת בכל פעולה.
      חשוב לפנות לרופא  מיד עם גילוי הסימנים הראשונים של האירוע כי קיימת היום בחלק מהמקרים אפשרות לטפול באמצעות חומרים ממיסי קרישים. אולם במרבית המקרים הטיפול שיינתן יהיה טיפול תומך כללי שנועד להשגיח על איזון של ערכי לחץ דם ומדדים גופניים מטבולים אחרים. לעיתים קרובות ממשיך האירוע להתקדם גם במהלך השעות הראשונות בבית החולים וכדאי מאוד להימצא בהשגחה רפואית במצב כזה. על התרופות הנמצאות בשימוש באירוע מוחי אפשר לקרוא ברשימת התרופות בפרק הסיעודי. עם התייצבות המצב, מקובל היום להוריד את המחלים ממיטתו כבר לאחר יום או יומיים, לפי חומרת המצב. נהוג לנצל את האשפוז הראשוני גם כדי לנהל מספר בדיקות עזר שנועדו לברר את גורמי השבץ ולקבוע את הגישה לטיפול המונע בעתיד. בדיקות כאלו יכולות לכלול צלום של המוח (CT SCAN ) , אקוקרדיוגרפיה של הלב, בדיקת דופלר של כלי הדם הראשיים אל המוח ובדיקות דם שונות. לעיתים קרובות צריך להשלים את הברור הזה בשלב מאוחר יותר של ההחלמה והמחלים מועבר לאחר מספר ימים להמשיך בהחלמה מהאירוע המוחי ולהתחיל את תהליך השיקום הפיזי והמנטלי שלו במסגרת מתאימה. אם מצבו, קל יוכל לעשות זאת בבית בעזרת השירותים הניתנים לו במכונים קהילתיים. אם מצבו קשה יותר יצטרך לעבור אשפוז בבית חולים העוסק בשיקום לתקופה של מספר שבועות לפני שיוכל לשוב לביתו.
    לא פשוט להחליט על המקום הטוב ביותר לנהל בו את תהליך האשפוז וההחלטה מורכבת ממספר גורמים. במקרים  שמאבדים את יכולת ההליכה העצמאית  ויש צורך בעזרה כדי לקום מהמיטה רצוי להעבירו לאשפוז שיקומי ולא להחזירו הביתה, אף על פי שבמרבית המקרים ברור שהתנאים בבית נוחים ונעימים יותר. היכולת של בן או בת הזוג לטפל במחלים ומחלות אחרות הקיימות אצלו משפיעות גם הן על החלטה זו.  גם רמת תפקודו הקודם של אדם מבוגר משפיעה, שכן אם כבר קודם לכן היה מוגבל בביתו אין להניח שהאשפוז השיקומי ישפר את המצב בהרבה והסכנות ואי הנוחות הכרוכים באשפוז כזה עולים על התועלת שבו. בכל מיקרה תפקידו של האשפוז השיקומי הוא להביא את המחלים לרמה הפיזית המוקדמת ביותר שבה יוכל לתפקד בבית בעצמו או בעזרת בן זוגו ואין זה מציאותי להמתין להחלמה מלאה במסגרת אשפוז כזה. החלמה כזו אם תקרה תהיה תהליך ארוך הנמשך חודשים ארוכים והמקום הנכון לנהל אותו הוא במסגרת הטבעית של הבית. הדברים אמורים במיוחד כשמדובר על החלמה מנטלית, כלומר החלמה מבעיות קוגניטיביות כגון הפרעות בשפה, בתפיסה הראייתית או בזיכרון. רק המסגרת המוכרת של הבית יכולה לספק את הכלים ואת הרקע לחזרה האופטימלית לפעילות עצמאית שכן זאת עלינו להבין: ההחלמה בטווח המיידי של הימים הראשונים היא תהליך ביולוגי שבו המחלים יכול להישאר פסיבי, אולם בטווח הארוך מדובר בתהליך פסיכולוגי שבו על המחלים ובני ביתו להפוך לאקטיביים ולגייס את כל משאבי המוטיבציה והאופטימיות העומדים לרשותם, בבחינת "אם אין אני לי, מי לי". בהצלחה.

     בנוסף לטיפול התרופתי בגורמי הסיכון לאירוע מוחי ובתרופות 'מדללות דם' (שתפקידן להפחית את הסיכון להיווצרות קריש או סתימה חדשות בכלי הדם המוחיים) קיימת היום גם אפשרות לטיפול כירורגי.   

 חזרה לעמוד קודם