המחקר כלל 521 חולי מחלת אלצהיימר שהוכנסו למחקר כבר בשלב מוקדם של מחלת, בשנה הראשונה לאחר שאובחנו. תוצאותיו גילו שחיי החולים אמנם התקצרו בכמחצית ביחס לחייהם של אנשים בני אותו הגיל אולם טווח השנים ששרדו לאחר שאובחנו במחלה היה רחב מאשר חשבו בעבר. למשל אחת מארבע נשים שאובחנו עם המחלה תחיה מעל 10 שנים ומשמעות העובדה הזו היא שמשפחות החולים צריכות להתארגן בצורה יסודית לקראת האפשרות לטפל שנים רבות, מעל לעשר, ביקיריהן.

    גורמים המשפיעים על משך חיי חולה אלצהיימר לפי תוצאות מחקר זה כללו:
1. נשים חיו זמן רב מגברים (כמו באוכלוסייה הכללית)
2. התקצרות משך החיים נצפתה במיוחד אצל החולים שאופיינו בגורמים הבאים: חוסר יציבות בהליכה, התנהגות מאופיינת ב"נדידות" (צורך לטייל בבית ומחוץ לו עם סיכון לאבוד הדרך), חוסר שליטה על השלפוחית, ציון נמוך במבחן המינימנטל וירידה קוגניטיבית מהירה בשנה הראשונה לאחר האבחון ומחלות לב וסוכרת.  

    כאמור משך חיי החולה במחלת אלצהיימר מתקצר בכמחצית ביחס לאוכלוסייה בת גילו. פירוש הדבר שאם אישה בת 70 חייה באופן ממוצע עוד 16 שנה ואישה בת 80 תחיה בממוצע עוד 9 שנים הרי חולות מחלת אלצהיימר תחיינה בממוצע עוד 8 שנים ועוד 5 שנים בהתאם. לגברים המספרים מעט נמוכים יותר. גבר בן שבעים חי בממוצע עוד 13 שנים ובן שמונים חי בממוצע עוד 7 שנים וכאשר הוא חולה במחלת אלצהיימר חייו יתקצרו ל4 שנים בממוצע.

    המשמעות המעשית היא שאסור לוותר לחולה אלצהיימר בשלב המוקדם של מחלתו על כל הכללים החלים על האוכלוסייה הכללית בקשר לבריאותו וכושרו הגופני הכלליים שכן הוא יזדקק להם. מצד שני צריך לארגן את המשך חייו מכל הבחינות כולל הארגון הכלכלי וצריך לשוחח איתו ככל הניתן על רצונותיו ובקשותיו בקשר להמשך טיפול רפואי וסיעודי בשלב מתקדם יותר של המחלה.

    לבסוף, המחקר מלמד שגם התומך העיקרי צריך להתארגן באופן מתאים לשנים הלא כל כך קצרות של טיפול ותמיכה שיצטרך לספק ליקירו ועליו להתארגן בקבוצות תמיכה משלו ועם כל המידע הדרוש לו כדי למלא את תפקידו בצורה המועילה והיעילה ביותר.

 חזרה לעמוד קודם