 |
|||
חדשות האתר אתר עולה במתכונת חדשה ונא להתאזר בסבלנות מאחר והאתר נמצא בשיפוץ לא כל הדפים עובדים ואתכם הסליחה  |
חשיבות התרגול של הפעולות היומיומיות הרעיון המונח בבסיס כל פעולה שיקומית היא,שבכל פעולה יומיומית טמונה האפשרות לתרגל את המשתקם בצורה הטובה ביותר לקראת החזרה לפעילות מלאה, כולל הליכה עצמאית. ההתהפכות במיטה, שנועדה בראש ובראשונה למנוע פצעים; הרמת האגן, שנועדה לאפשר שימוש בסיר ולבישת מכנסיים בשכיבה; המעבר משכיבה במיטה לישיבה בקצה המיטה (ראה ציור מס' 9), לקראת קימה; שמירת שיווי המשקל בעת ישיבה על קצה המיטה, המאפשר ללבוש חולצה; המעבר הנכון מישיבה לעמידה ושמירת שיווי המשקל בעמידה - כל הפעולות האלו הן שלגב מעבר הכרחי בתרגול הרפואי לקרת המטרה הסופית שמעניינת את המשתקם – ההליכה העצמאית. אנו חוזרים ומדגישים נקודה זו, בגלל הנטייה, המובנת אך הבלתי צודקת,של המחלים להתייחס לכל הפעילויות האלו כחשובות פחות, ולגלות חוסר הבנה לדרישתם של המטפלים לתרגל שוב ושוב פעולות אלו במהלך החודש הראשון של השיקום. "תן לי תרגילים כדי ללכת, ואז תראה איך אני מתאמץ", יאמר המחלים למטפל, ולעיתים אף ידרוש זאת בלא מעט כעס, הנובע מגורמים אחרים המאפיינים את קשיי השבועות האלו. לכן זכרו נא: אי אפשר להתלבש בלי שיווי משקל בישיבה, ואי אפשר ללכת בלי שיווי משקל בעמידה. חשיבות התרגול של הפעולות היום-יומיות היא בכך שכל פעולה, ולו הקטנה ביותר ולכאורה חסרת משמעות (לפחות עד האירוע), המתבצעת באופן עצמאי – היא למעשה תרגול מצוין לקראת מעבר המכשולים הבאים. הישיבה מול הכיור וביצוע כל הפעולות הרגילות של צחצוח שיניים, רחיצת פנים והסתרקות, משלבת בתוכה את כל התנועות הגסות והעדינות ודורשת שמירה על שיווי משקל בישיבה תוך כדי ביצוען של תנועות אלו. לכן, בנוסף להישג של עצמאות בפעולות הראשוניות של הבוקר כשלעצמו, המשתקם השיג הישג חשוב בתהליך התרגול הגופני שלו. לביצוע עצמאי של כל הפעולות האפשריות יש היבט חשוב נוסף. כל אדם השוכב במיטה, ואפילו ליממה אחת, ירגיש מסוחרר מעט וחלש כאשר יקום למחרת. כאשר גופנו נמצא במצב שכיבה, עוברים האיברים הפנימיים ומערכת השלד לתפקוד המותאם למצב כזה. כאשר אנו מעוניינים לחזור ולתפקד בעמידה, צריכה מערכת הלב וכלי הדם לחזור לתפקוד המאפיין עמידה. גם השרירים שלנו צריכים לפתח כיווץ בסיסי, השונה מזה המאפיין אותם בשכיבה. כל שנרבה לשכב כן יתארך תהליך ההסתגלות לעמידה. משום כך חשוב להבין, שלפחות חלק מהחולשה הרבה שחשים המחלימים לאחר אירוע מוחי, כשהם מנסים לשבת ולתרגל, אינה קשורה ישירות לאירוע, אלא היא תוצאה של תהליך כללי יותר: תהליך החזרת הכושר הגופני, שאבד, המאפיין כל אדם שחלה במחלה קשה. ההתעקשות על ביצוע עצמאי של פעולות היומיום היא דרך מצוינת להחזיר את הכושר האבוד הזה.
ג'אן דייויס, מבכירות המטפלות השיקומיות בעולם בתחום שבץ מוחי, ממליצה על טכניקה של "הדרכת" היד החולה בפעולות שונות, בעיקר פעולות המערבות את שתי הידיים כגון מזיגת מים לכוס או פתיחת מכסה של צנצנת. לדעתה הפעלה פסיבית של היד החולה "כאילו" הייתה עושה את הפעולה באופן עצמאי ,בעזרת המטפל, בזמן שהיד הבריאה מבצעת את חלקה בפעולה היום יומית היא דרך מצויינת להפעיל אותה אפילו טרם חזרו אליה שליטה בשרירים או בתחושה ויש בכך הגיון רב. אפשר לגשת לאתר שלה כדי להבין טוב יותר את הרעיון הזה באמצעות סרטי הדרכה שלה ולעוד הרבה הדרכה מועילה בתחום השיקום משבץ.
|
||
|
|||
