מידע סוציאלי שימושי

    בחלק זה של האתר ננסה להועיל לכם בכל הפרטים הקשורים להטבות ויישומי החוקבקשר לזכויות נכים במסגרות השונות של קופות החולים, משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר. כמו כן תמצאו רשימות כתובות והפניות למוסדות וספקי שירותשונים בתחום הסיעודי ותוכלו להוריד ולהדפיס טפסים שוניםשתזדקקו להם. לא פחות חשוב בקשנו מאחראית המדור לכתוב קצת על היבטים פסיכולוגים הקשורים להתמודדות עם המצוקה המלווה מחלה כרונית ולנהל מאגר של מסרים תומכיםהמבוסס על ניסיונם של אלו שהתמודדו עם מחלתם בהצלחה.

שינוים ארגוניים בעקבות מחלה ממשוכת   
    כאשר מחלה קשה משנה את היכולת התפקודית של המחלים באופן משמעותי, נוצרות אפשריות שונות להתמודד עם המצב החדש. המחלים ובני משפחתו מתלבטים במספר שאלות ארגוניות: בהתחלה, בקשר למקום המתאים ביותר לנהל את תהליך השיקום, ובהמשך, בקשר למקום המתאים ביותר לחיות בו, כלומר חזרה מבית חולים הביתה לעומת מעבר לבית אבות עם עזרה. התשובה לשאלות האלו אינה מבוססת רק על משטוב למחלים אלא גם על מצבו הבריאותי ויכולתם של בני הזוג למלא את התפקיד של תומך עיקריבאופן יעיל ומסור לאורך זמן.
    השינויים הארגוניים מתייחסים גם להיבטים משפטיים כגון הצורךלמנות מיופה כוח או אפוטרופוס (ראה להלן) או להיבטים ביורוקרטים כגון הצורך לקבל הכרה כ"חולה כרוני" מטעם הקופה המבטחת על מנת לקבל הקלות בתשלום על תרופות.

על ההתמודדות עם המחלה:

     כל פגיעה ביכולת התפקודית שלנו גורמת לתגובה נפשית קשה. ככל שהאירוע מתרחש  באופן מהיר יותר כך התגובה חריפה יותר. זה בולט במיוחד באירוע מוחי ראשון המתרחש ללא הכנה מוקדמת.

    התגובה הראשונה שלנו תהיה בדרך כלל תגובה של הלם.קשה לנו לנקוט מייד בפעולות שהיו עשויות להקל על מצבנו משום שאנו במצב של הלם המשתק כל פעילות ספונטאנית. בשלב הבא שכיח למצוא שימוש במנגנון פסיכולוגי המגן עלינו מפני התמודדות עם מצב שעלול  להיות בלתי נסבל מבחינה קיומית, זהו מנגנון ההכחשה: זה לא קורה לי, זה לא כל כך גרוע וזה יעבור תוך כמה שעות או ימים או שבועות. רק בהמשך אנו מתחילים להעריך באופן מציאותי את ממדי הפגיעה בגופנו ואז עלולים להציף אותנו רגשות של כעס ואשמה: מדוע לא אבחנו את הבעיה מוקדם יותר? מדוע לא טיפלתי בעצמי טוב יותר? אולם במקביל להתמודדות עם המצב החדש עלולה גם להופיע בשלב הזה תחושה מוצדקת של יאוש ודיכאון: אבדה לי עצמאותי, איבדתי את השימוש בידי הימנית, אבדתי את היכולת לקרוא ספרים..אסור לנו למנוע מאדם חולה את זכותו להתאבל על אובדנו גם אם מטרתנו לתעל את מרבית המרץ שלו לתהליך המאתגר של השיקום והחזרה לעצמאות המכסימלית. הניסיון הקליני עם מצבי אבל שונים לימד את המומחים שכדי להתמודד בהצלחה עם קשיי ההחלמה צריך לאפשר לאדם לעבור תקופה כזו של אבל שיכולה להמשך מימים ועד שבועות. פרוט נוסף של שלבים אלו נמצא כאן.

שינויים נפשיים אחרים

    ראשית, יש להבין ששינויים אלה הם בחלקם אורגניים, כלומר נובעים באופן ישיר מהנזק לאזורים ספציפיים של המוח, ובחלקם מהווים תגובות נפשיות טבעיות לביועות הקשות שאתן מתמודד המחלים מאירוע מוחי, ללא קשר לנזק המוחי. לעיתים קרובות שני המנגנונים פועלים בו בזמן, ולעיתים קשה לנו לשייך את התגובה הנפשית לאחד משני המנגנונים. הקו המבדיל בין המנגנון הפסיכולוגי לבין זה האורגני מטושטש אצל הנפגע. בהקשר זה חוזרת ועולה השאלה של דיכאון אצל מי שנותר עם נכות משמעותית כתוצאה מנזק מוחי. אף שתגובה דיכאונית שכיחה ומצוייה אצל כמחצית המחלימים יש גם תגובות נפשיות אחרות כמו חרדה ומצבים אחרים כמו חוסר יציבות רגשי שעלולים להטעות ולהדמות לתגובה הדכאונית. יש חשיבות לאבחן נכון שינויים נפשיים אלו כדי להעניק למחלים את הטיפול התרופתי הנכון ביותר.

שינוים במעמד המשפטי

    אדם המוגבל מבחינה פיזית ואינו יכול לטפל בענייניו נזקק למישהו אחר שיעשה זאת עבורו. כאשר מצבו הקוגניטיבי תקין הוא ממנה נציג כזה באמצעות ייפוי כוח ספציפי לנושא מסוים או כללי וליתר תוקף הוא יכול לבסס הרשאה כזו באמצעות חוזה הנחתם בנוכחות עורך דין. עצם היותו בבית חולים או מרותק לבית אינה סיבה להגבלת זכותו לבצע צעד כזה ולעיתים אנו ממליצים למטופלים שלנו להתלבש ולהגיע למשרדו של עורך הדין, גם אם על כיסא גלגלים, בדיוק כפי שהיו עושים לפני פרוץ המחלה. אמנם החוק מעניק לקשיש החותם על ייפוי כוח לבן משפחתו או קרוב הגנה מסוימת למקרה שמיופה הכוח ינצל לרעה את הזכות שניתנה לו אולם בסופו של דבר מועברת האחריות גם לכושר שיפוטו של החותם לגבי מי יטפל בענייניו.  
    כאשר קיים ספק לגבי כושר השיפוט, יכולת הריכוז או התכנון והזיכרון ובוודאי כאשר קיימות בעיות בהבנת השפה עולה השאלה של כשירותו הקוגניטיבית של המטופל לחתום על ייפוי כוח ונוצר צורך בהערכה רפואית. הערכה כזו יכולה להיות במקרים הקלים הערכה של הרופא המטפל בבית החולים או בקהילה ובמקרים הקשים יש צורך בהערכת מומחה בנירולוגיה, פסיכיאטריה או גריאטריה. כאשר ברור מראש שהכוונה היא למנות אפוטרופוס (ראה להלן) אפשר לקבל אישור רפואי לצורך זה במסגרת המטפלת (למשל בבית החולים) ועל חשבונה (במקום להזדקק להערכה פרטית שאינה זולה).  
    במקרה שבו מוגדר המטופל כבלתי כשיר קוגניטיבית נוצר צורך למנות לו אפוטרופוס.המינוי נעשה לבקשת בני המשפחה, הצוות המטפל או המטופל עצמו, באמצעות פנייה לבית המשפטלענייני משפחה או בית המשפט המחוזי ולאחר קבלת חוות הדעת הרפואית המתאימה. המינוי יכול להיות  זמני (להערכה מחודשת תוך חצי שנה) או קבוע, והוא יכול להתייחס לענייני גוף, רכוש או שניהם. האפוטרופוס ממונה על ידי בית המשפט בהמלצת עו"ס ונמצא תחת ביקורת שנתית של משרד האפוטרופוס הכללי , לו הוא חייב דווח לגבי כל הפעולות שנעשו ולעיתים אף דרוש אישור מוקדם שלו כדי לבצע פעולות משמעותיות ברכוש כגון מכירת נדל"ן וכדומה. בית המשפט יכול להחליט גם על מינוי מספר אפוטרופוסים לאותו מטופל כך שפעולתם תיעזר ותבוקר זה על ידי זה, למשל עו"ס וב משפחה ביחד או שני צאצא ובן זוג ביחד.

 חזרה לעמוד קודם