דיכאון - יכול להופיע גם שנים לפני התחלת הקושי בתנועה וגם כחלק מהסימנים הנפשיים המלווים את התפתחות המחלה ובעיקר בתקופות בהן התרופות אינן יעילות (מצבי OFF). לתרופות האנטידכאוניות המעכבות את ספיגת הסרוטונין במוח (SSRI ) כמו גם לתרופות הטריציקליות השפעה טובה. הן נבחרות לפי תופעות לוואי רצויות כגון השריית שינה או ייבוש עודף ריור. גם התרופות המעודדות הפרשת דופמין (תרופות דופמינרגיות) מיטיבות עם הדיכאון בנוסף להשפעתן המיטיבה בתחום התנועתי.
עייפות - לעיתים עלול להיווצר רושם מוטעה של עצלנות או אדישות אצל חולה פרקינסוני המתלונן על עייפות שהיא תוצאה של נוקשות השרירים הקבועה אצלו. תרופות כמו אמנטדין המשמות בשלב הראשון של המחלה יכולות לעזור ובמקרים קשים מנסים גם את הריטלין המשמש בהפרעות קשב אבל התוצאות לא תמיד משביעות רצון ומנוחה מספקת ביחד עם הסבר והדרכה לבני המשפחה חשובים.
הפרעות בשינה - גם אלו יכולות להופיע שנים לפני פרוץ סימני המחלה או ביחד איתה, הן כחלק ממנה והן כתופעת לוואי של חלק מהתרופות. כמו בכל הפרעת שינה חשוב לשלול בעיות אחרות ולהקפדי על הגיינת שינה בריאה. במקביל מנצלים תרופות ארוכות טווח למחלת פרקינסון ותרופות שינה או תרופות אנטידכאוניות בעלות השפעה מרדימה.
הפרעות בזיכרון - נצפות אצל חלק מחולי הפרקינסון בשלב מתקדם של מחלתם וחשוב ליישם אצלם את ה"טיפים" לחיים עם הפרעות זיכרון כמו שמוזכר במקומות אחרים באתר לגבי מחלות אחרות הפוגעות בזיכרון. לפחות אחת מהתרופות המיועדות לטיפול בבעיות זיכרון הוכחה כמועילה (גם אם לא באופן דרמטי) גם אצל חולי פרקינסון וניתן לשקול אותה למי שידו משגת אותה..
